<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן ק"ל</h1>
<h2>דף ח.</h2>
וכשיקראו הפרשה אל יצא מבית הכנסת, כדגרסינן בפרק קמא דברכות אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר רב אמי אמר רבי יונתן, מאי דכתיב ועזבי ה' יכלו (ישעיהו א, כח), זה המניח ספר תורה כשהוא פתוח ויוצא. רבי אבהו נפיק בין גברא לגברא. בעי רב פפא בין פסוק לפסוק מאי, תיקו.
ולפי שיש יושבי קרנות שאינם יודעים לקרות תקנו לקרות בתורה בצבור, כדגרסינן במסכת קמא, פרק מרובה (פב, א), תנו רבנן עשרה תקנות תקנו עזרא ובית דינו, שקורין במנחה בשבת וקורין בשני ובחמשי וכו', ואמרינן עלה, שקורין במנחה בשבת משום יושבי קרנות. ושיהו קורין בשני ובחמשי עזרא תקן, והא מעקרא הוה מיתקנא, דתניא וילכו [דרך] שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים (שמות טו, כב), דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה, א), כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה, עמדו ותקנו להם נביאים שביניהם, שיהו קורין בשני בשבת ומפסיקין בשלישי וברביעי וקורין בחמשי ומפסיקין בערב שבת, כדי שלא ילכו שלשה ימים בלא תורה, אמרי, מעקרא אינהו תקינהו חד גברא לתלתא פסוקי, אי נמי תלתא גברי לתלתא פסוקי כנגד כהנים, לויים וישראלים, אתא איהו תקן תלתא גברא לעשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנים. ואל יספר אדם באמצע הפרשה, כדאמרינן בסוטה פרק אלו נאמרין (לט א), אמר רבה בר בר חנא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו לדבר הלכה, שנאמר: וכפתחו עמדו כל העם (נחמיה ח, ה); ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז). רבי זירא אמר רב חסדא מהכא, ואזני כל העם אל ספר התורה (נחמיה ח, ג). וכתב הרי"ף על מימרא זאת: קשיא לן ההיא דברכות רב ששת מהדר אפיה וגריס, אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו, וכתב בעל ההלכות הני מילי היכא דאיכא עשרה דצייתי לספר תורה, אבל אי ליכא עשרה דצייתי לספר תורה, לא. ורבוותא אחריני קאמרי, דוקא רב ששת דתורתו אמנותו, אבל כולי עלמא לא. ומסתברא כותיהו.
כל היודע לקרות בתורה מצוה להשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, כדגרסינן בפרק קמא דברכות אמר רב הונא בר יהודה, אמר רבי מנחם, אמר רב אמי, אמר רבי יונתן לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרת ודיבן. ואמר רב הונא בר יהודה וכו' כל המשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום משלימין לו ימיו ושנותיו. וגרסינן במדרש תנחומא, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני, היו קוראים את הפרשה בזמנה בכל שנה ושנה ואני מעלה עליכם כאלו עמדתם לפני בהר סיני ומקבלין אותה. וגרסינן במסכת (סוטה) [נדרים] (לז, ב) ובפרקא קמא דמגלה (ג, א), אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר בתורת האלהים (נחמיה ח, ח), זו מקרא; מפרש (שם), זה תרגום; ושום שכל (שם), אלו הפסוקים; ויבינו במקרא (שם), זה פסוק טעמים; ואמרי לה, זה המסורת.
<h2>דף נה.</h2>
ואע"פ שהשלים אדם הפרשה בביתו יכון לשמעה מפי שליח צבור. ואם יקרא אותו לקרות בתורה יעמוד מיד בשמחה ובטוב לבב, דגרסינן פרק הרואה אמר רב יהודה שלשה דברים מקצרין ימיו של אדם ואלו הן, מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא בו וכוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות.
